Didi פגשה את הצייר ון גוך ושאלה אותו על כל ציור: "למה צייר את זה?"
כוכבים מסתחררים, חמניות צהובות ושמיים בלילה ללא שחור כלל.
בואו נגלה יחד עם Didi אילו רגשות מסתתרים בתוך כל ציור.
מתוך חדר מלא ציורים, יצא צייר אמיתי
בזמן שהצצנו לחדר מלא ציורים ב-WAGZAK JUMP, פתאום יצא משם אדון עם זקן סבוך!
Banggu שעמד לצידה אחז בבלון הצהוב בחוזקה ועיניו התרחבו. "Didi! יצא אדם אמיתי מתוך הציור!"
הקירות היו מכוסים במסגרות צפופות, וצבעיהן היו כה עשירים עד שלא יכולנו להסיר את המבט.
"שלום, אני הצייר ון גוך." הסיר האיש את כובעו בחמימות ונשא ברכה.
"וואו, כל אלה — אתה צייר את הכל?!" שאלתי, והאיש חייך לרוחב. "רוצה שנסתכל יחד ציור ציור?"
היו לי כל כך הרבה שאלות. אז החלטתי — אני וBanggu — לעקוב אחריו מציור לציור ולשאול.
"למה צייר את פניך ארבעים ושלוש פעמים?"
על הקיר הראשון היו ציורים של פנים דומות, כמעט אחת לאחת.
פנים עם זקן, פנים עם כובע, פנים עם בגד כחול. אותו אדם בכולם, אבל ההבעה שונה מעט בכל אחד.
"מי זה?" שאלתי.
"כולם אני. ציור של פניי שלי, זה נקרא 'דיוקן עצמי'."
מנה האיש אצבע אחר אצבע: "ציירתי ארבעים ושלושה ציורים כאלה. במשך עשר שנים."
"ארבעים ושלוש פעמים?!" שלוש תמונות סלפי כבר מספיקות לי. Banggu הניד את הבלון ואמר: "אה, אחת בקושי!"
"רציתי לצייר אנשים, אבל קשה היה למצוא מישהו שיסכים לשמש מודל. אז ציירתי את עצמי בראי שוב ושוב."
אה, כי לא היה לו מי לצייר — צייר את עצמו בראי. קצת עצוב, אבל שלא ויתר — זה מרשים.
"למה שמיים בלילה מסתחררים כך?"
כשעמדתי מול הציור הבא, יצא ממני בלי שהרגשתי "וואו…"
שמיים הלילה גועשים, והכוכבים נראים כאילו הם מסתחררים.
"זה 'ליל כוכבים'." אמר האיש בשקט.
"אבל שמיים אמיתיים לא מסתחררים ככה. למה צייר את זה כך?"
"בעיניי, שמיים הלילה נראו חיים ונעים. ציירתי את זה כשהייתי בהחלמה בתקופה שנפשי הייתה כבדה מאוד, אז הכוכבים הרגישו גדולים ובהירים יותר."
בתקופה שליבו כאב — צייר לילה כזה בוהק. הרגשתי עקצוץ בגרון.
בצד שמאל היה משהו שזינק כלפי מעלה כמו להבה, שאלתי "זה אש?" — הסתבר שזה עץ שנקרא Cypress. עץ שנראה כמו להבה — האיש הזה רואה את העולם בצורה מיוחדת.
"למה צייר כל כך הרבה חמניות?"
החדר הבא היה כולו צהוב. חמניות גדולות מלאו את הכד.
"נראה שאתה אוהב חמניות מאוד?"
"נכון. אהבתי את השמש מאוד. לכן אהבתי חמניות שדומות כל כך לשמש."
הסתבר שלציור הזה יש סיפור. חברו הקרוב גוגן (Gauguin) אמור היה לבוא לביקור, אז צייר חמניות כדי לקשט את הסטודיו שלו יפה.
"אפילו התפאר בפני אחי תיאו (Theo) במכתב: 'זה יהיה ציור נהדר!'" אמר האיש בחיוך מביך קצת.
גם אני מקשטת את החדר כשחברה אהובה מגיעה — בדיוק אותו דבר! היהיהי. כמה שמח היה מביאת חברו עד שיצר גינת פרחים שלמה בציורים.
"לילה ולא טיפת שחור בכלל?"
הציור הבא היה לילי אך לא חשוך כלל — אפילו הרגיש חמים. נקרא 'מרפסת בית הקפה בלילה'.
בבית הקפה היה פנס גז צהוב גדול ומואר, ומעליו שמיים כחולים מלאים בכוכבים.
"כאן לא השתמשתי בשחור כלל." אמר האיש.
לילה ללא שחור?!
"השתמשתי רק בכחול, סגול, ירוק וצהוב בהיר. הרגע של נקד כוכב כוכב היה הכי כיף."
כשבדקתי היטב — ממש אין שחור בשום מקום! הכל כחול וסגול. ועדיין זה נראה כמו לילה — כל כך מדהים!
כשראיתי את האיש מדמה נקד כוכבים, גם אני הצטרפתי ונקדתי באצבע. הוהו.
"אפשר ליצור תחושת 'שקט' רק עם צבעים?"
הפעם היה ציור של חדר קטן. החדר שהאיש ממש גר בו, נקרא 'חדר השינה בארל'.
קיר סגול, מיטה צהובה, כרית ירוקה בהירה. גם המיטה וגם הכיסא צבועים בצבעים עליזים.
