Didi מתכתבת במכתבים עם חברתה בת גילה Eunice, שגרה בכפר באפריקה, בטנזניה.
על שדה הפרחים בכפר של Eunice, על סיפורי דבורי הדבש של אבא שלה, ועל הדאגה שהגשם לא יורד בזמן האחרון.
בואו נקרא יחד איך מכתבים שמחליפים לב בלב, גם ממרחק, נותנים כוח אחת לשנייה.
ל-Eunice — שולחת את המכתב הראשון
ל-Eunice.
שלום, אני Didi, אני גרה בקוריאה.
ב-WAGZAK JUMP ראיתי תמונות של הכפר שלכם, והפרחים היו כל כך הרבה שנעצתי בהם מבט המון זמן.
אכלתי לחמניית דבש שהכינה לי Halme, ופתאום התחשק לי לכתוב לך מכתב.
איך נראה היום שלך? מה את אוהבת?
לכתוב מכתב לחברה רחוקה זו פעם ראשונה שלי, ואני קצת מתרגשת.
ל-Didi — אני מזמינה אותך לכפר שלי, שולי
ל-Didi.
וואו, מכתב! כל כך שמחתי שקפצתי באוויר.
אני Eunice. בת שמונה. אני גרה בכפר שולי שבטנזניה, באפריקה.
הכפר שלנו מלא פרחים ועצים, באמת ובאמת.
אני תמיד מתפארת שזה כפר טוב גם לאנשים וגם לדבורים.
כשסיפרת שהתבוננת בתמונות המון זמן, הכתפיים שלי התרוממו מגאווה. יום אחד בואי באמת לבקר בכפר שלנו!
ל-Eunice — מה הקופסה הזאת מהעץ?
Eunice, בתמונה ראיתי קופסה שתלויה על העץ.
מה זה? בית של ציפורים? נורא הסתקרנתי.
וגם דבש! אני ממש אוהבת לחמניות דבש.
כשסיפרת שאבא שלך אוסף דבש בעצמו, אבא שלי שמע ונדהם לגמרי.
הדבש הזה, איזה טעם יש לו? מתוק יותר מלחמניית הדבש של Halme שלי?
ל-Didi — סיפורי דבורי הדבש של אבא
ל-Didi.
ניחשת נכון! זו כוורת. אבא תלה אותה על העץ כדי לאסוף דבש.
כשהדבורים עוברות בחריצות בין הפרחים, נאסף בתוך הכוורת דבש מתוק שכבה על גבי שכבה.
כשמוכרים את הדבש בשוק, זה תורם המון לפרנסה של המשפחה שלנו.
אז אצלנו דבורי הדבש הן לא סתם דבורים, הן באמת כמו בני משפחה יקרים.
טעם? אמ — טעם של ריח שמש! גם אני סקרנית מי תנצח, הוא או לחמניית הדבש של Halme שלך.
ל-Didi — לאחרונה הגשם לא יורד
ל-Didi, היום אספר לך משהו קצת יותר אישי.
בכפר שלנו לאחרונה חם מדי. וכבר הרבה זמן לא ירד גשם.
הפרחים לא פורחים כמו פעם, ולכן הדבורים אחת-אחת עוזבות למקומות אחרים.
אבא כל הזמן מסתכל למעלה אל השמיים.
בלי גשם גם החקלאות קשה, וגם מי השתייה הופכים נדירים.
ובכל זאת אני אוהבת את הכפר שלנו. פשוט… אני מקווה שהגשם יחזור לרדת.
ל-Eunice — גם אני בדקתי יחד איתך
אחרי שקיבלתי את המכתב שלך, Eunice, פשוט לא הצלחתי לשבת בשקט.
חיפשתי שעות בספרים ובסרטונים למה הגשם לא יורד.
מתברר שבזמן שאנחנו חיים בנוחות, מהמפעלים ומהמכוניות יוצא לאט-לאט עשן שלא רואים.
וכשהעשן הזה מצטבר בשמיים, כדור הארץ מתחמם לאט-לאט, ובמקומות מסוימים הגשם פשוט מפסיק לרדת כמו פעם.
גם טנזניה, גם קוריאה, כולנו כדור ארץ אחד ויחיד.
אז זה לא רק עניין של הכפר שלכם, זה עניין של כולנו.
ל-Eunice — בואי נאסוף יחד את המכתבים
Eunice, גיליתי משהו נפלא.
מסתבר שיש בכל מקום בעולם חברים שרוצים להיות שותפים לכפר שלכם.
כשאוספים את הלבבות האלה במכתבים, אפשר לחפור באר בכפר, ולהביא מים נקיים אליכם.
גם לעזור לאבא למצוא עבודה חדשה, וגם שגם את תוכלי ללכת לבית הספר בלב שקט.
מכתב אחד שלי לבד לא יקרא לגשם לרדת מחר.
