Didi נכנסת לבד ליער ומתבוננת בשקט בעץ אחד גדול.
היא לומדת צעד אחר צעד איך העץ יוצר אוויר נקי, ומה מסתתר בתוך עץ כרות.
זהו יומן התצפית של Didi ביער, שמסתיים בתודה לעץ.
הרגע שבו צעדתי פנימה מכניסת היער
ברגע שצעדתי פנימה מכניסת היער, טעם האוויר השתנה לגמרי.
ריח שמעולם לא הרחתי בעיר. ריח של אדמה לחה מעורבב קלות בריח עשב טרי.
בלי משים פרשתי את שתי זרועותיי ונשמתי עמוק. קצה האף שלי התקרר, אה, איזה כיף.
היום אני לבדי. בלי חברות, באתי כדי להתבונן ביער הזה לאט לאט.
מתחת לרגליי השלכת מרשרשת. מעל ראשי האור נופל פיסות פיסות מבין העלים.
עצרתי תחת העץ הכי גדול
ואז עצרתי מול עץ אחד, הגדול ביותר.
גם כשהטיתי את ראשי עד הסוף לאחור, לא הצלחתי לראות את הראש שלו. גם אם חיבקתי את הגזע בשתי זרועותיי, זה היה רחוק מלהקיף אותו.
הנחתי את כף ידי בעדינות על הקליפה המחוספסת. גסה, קרירה ויציבה.
אילו סודות מסתתרים בתוכה? כשאני סקרנית, אני לא יכולה לעצור את עצמי, נכון?
פתחתי את "העץ באמת יקר" ב-WAGZAK JUMP והעמקתי בו. רציתי לראות את העץ מקרוב יותר.
העץ ששואף ונושף
על המסך, העץ נושם לאט.
הוא שואב את הפחמן הדו-חמצני הצף באוויר — שוּפּ — ואת הפחמן שבתוכו הוא אוגר בתוך גופו, שכבה על שכבה.
ואז הוא מוציא שוב — פוּפ — חמצן נקי.
אה, העץ הוא זה שיוצר את האוויר?!
נשמתי שוב עמוק.
אני נושמת עכשיו את החמצן שהעץ הגדול הזה שחרר ברגע זה. כל כך מדהים-מדהים.
גם השינוי בטעם האוויר בכניסה ליער קודם — כל זה היה בגלל זה.
גם השולחן שלי היה במקור עץ
מסתבר שהעץ לא נותן רק אוויר כשהוא חי.
הפכתי את המסך, והעץ הופך לשולחן, ואז לכיסא, ואפילו לסירה ולבית — תאמינו או לא.
כשאני חושבת על זה, גם השולחן שלנו בבית, גם הכיסא שאני יושבת עליו כל יום — כולם עשויים מעץ.
אני נוגעת בהם כל יום, ובחיים לא חשבתי על זה. כל אלה היו פעם עצים שגרו ביער כלשהו.
בסדר לכרות עצים?
כאן הרגשתי קצת דאגה.
אם כורתים ככה עצים בשביל לעשות רהיטים, האם היער לא יתרוקן והאוויר לא יהיה גרוע יותר?
אבל המסך הראה לי את התשובה.
גם עצים, כשהם מזדקנים מאוד, היכולת שלהם לספוג פחמן דו-חמצני ולייצר חמצן הולכת ונחלשת.
לכן עצים זקנים מאוד כורתים ומשתמשים בהם, ובמקומם שותלים מחדש עצים צעירים.
העצים הצעירים גדלים מהר ושואפים יותר פחמן דו-חמצני, וגם פולטים יותר חמצן.
זה לא טוב רק לכרות, אבל אם כורתים וגם שותלים ומטפחים שוב, היער דווקא נעשה בריא יותר.
הסוד החבוי בחתך של גזע העץ
אז לאן הולך כל הפחמן שהעץ אסף לאורך כל חייו, כשהוא נכרת?
הסתכלתי בשקט על החתך של גזע העץ במסך. טבעות שנים עגולות חרוטות בו בצפיפות.
