משהו בעיניים שלי במראה
נעצרתי מול המראה.
עמדתי מול המראה לצחצח שיניים, וראיתי משהו בעיניים שלי. נקודה קטנה? לא, דוגמה? משהו כמו פסים חומים שמסתובבים. מה זה! מה זה?!
באמת עצרתי את הנשימה והסתכלתי הרבה זמן.
שאלתי את פופו והוא אמר לי, "זה נקרא קשתית. יש לך דוגמה ייחודית." דוגמה ייחודית? כמו טביעת אצבע? ההה, זה די מגניב.
אבל פופו אמר לי להפעיל את אפליקציית JUMP, וכשהפעלתי אותה, אוי! עין צפה באמצע החדר שלי! עין אמיתית! משהו כמו ג'לי שקוף בפנים, ורואים גם כלי דם מבחוץ. בהתחלה זה היה קצת מפחיד, אבל כשנגעתי בזה, הופיעו שמות לכל חלק.
קרנית טוק! עדשה טוק! רשתית טוק!
הקרנית היא כמו חלון שקוף בקדמת העין. כשסובבתי עם האצבע, הופיעה העדשה, והיא נראית ממש מגניבה. עדשת ג'לי? אולי כמו סוכריה קמורה. מאחוריה יש רשתית כמו מסך קולנוע, שם האור נקלט.
לקח לי זמן ללחוץ על כל החלקים. יש כל כך הרבה דברים בתוך עין אחת.
פופו אמר, "האור מטייל בתוך העין."
לטייל? האור?
האפליקציה הראתה לי איך קרן אור נכנסת לקרנית, עוברת דרך העדשה ונשברת, כמו כשמכניסים קשית למים והיא נראית שבורה! ואז היא מגיעה לרשתית.
מה זה! העולם הפוך!!
העצים מופיעים הפוך. השמיים למטה והאדמה למעלה. הייתי ממש מופתע ושאלתי, "אז אנחנו רואים הפוך עכשיו?!" פופו צחק ואמר שהמוח הופך את זה בחזרה.
המוח!
המוח מתקן את התמונה ההפוכה שהעין קולטת. המוח שלנו עושה את זה כל הזמן. גם עכשיו. חשבתי שאני פשוט רואה, אבל העין והמוח עובדים יחד. הו, יש שיתוף פעולה בתוך הגוף שלי.
אמרתי לבנגו, "היי, בוא נעשה את זה יחד!"
כיבינו את האור. הסתכלנו במראה בחושך. אחרי כ-30 שניות, האירנו את המראה עם אור מהטלפון.
אוי! האישון ממש גדל!!
העיגול השחור תפס כמעט חצי מהעין. בנגו כמעט קפץ בהפתעה "פווו!"
ואז כשהדלקנו את האור, האישון התכווץ. ממש בזמן אמת!
הקשתית מתפקדת כמו חור מצלמה ומווסתת את גודל האישון. בחושך היא נפתחת כדי לקלוט יותר אור, ובאור היא מתכווצת כדי להגן על העין.
העיניים שלי היו מצלמה! איך לא ידעתי את זה עד עכשיו.
אבל נזכרתי בבורי. בורי מרכיב משקפיים. פעם הייתי רק סקרן למה הוא צריך אותם, אבל עכשיו אני מבין.
העדשה צריכה למקד את האור בדיוק על הרשתית, אבל אצל חלק מהעיניים המיקוד נופל לפני הרשתית ואצל אחרות מאחוריה. זה גורם לראייה מטושטשת. עדשות המשקפיים מתקנות את זה.
שאלתי את בורי אם אפשר לנסות את המשקפיים שלו, והוא השאיל לי אותם, אבל העולם נראה מתנדנד אז הורדתי אותם מיד.
משקפיים זה לא משהו להתבייש בו. זה עוזר לעיניים, וזה חכם מאוד. כשאמרתי את זה לבורי, הוא חייך קצת נבוך ההה.
הלילה ישבתי ליד סבתא והסתכלתי בעיניים שלה מקרוב.
לקשתית של סבתא יש צבע חום כהה. דומה לשלי אבל עם דוגמה קצת שונה. היו פסים סביב האישון שנראו כמו טבעות עץ.
"סבתא, תישארי רגע בשקט."
ראיתי את עצמי משתקף באישון של סבתא. אני קטן מאוד. עם כתר על הראש.
סבתא צחקה ואמרה, "מה אתה מסתכל כל כך, ילד שלי?" וכשהיא צחקה, העיניים שלה התקמטו והאישון התכווץ קצת. אולי בגלל שהיא צחקה כל כך חזק.
העיניים כל כך מדהימות? הן כמו מראה שמשקפת את סבתא, וגם כמו קולנוע שבו האור מטייל.
הדבר הכי טוב היום היה, שראיתי את עצמי מחייך בעיניים של סבתא.